החלטה בתיק ת"א 38342-03-13

1.      לפני בקשת הנתבעת מספר 1 (להלן: " ספנזי") לעיכוב ההליכים כנגדה עקב קיומה של תניית שיפוט זר בחוזה שבינה ובין התובעת (להלן: " מאיירס"). לחלופין, מבקשת ספנזי לקבוע  שכתב התביעה לא הומצא לה כדין.

העובדות הצריכות לעניין

2.      מאיירס היא חברה הרשומה בישראל העוסקת ביבוא ושיווק מוצרים בתחום הרכב ובמתן שירותים למוסכים. ספנזי היא חברה איטלקית המייצרת מוצרים בענף הרכב, לרבות מכשיר מדידת שלדה מסוג "TOUCH" (להלן: " מכשיר המדידה"). בכתב התביעה טוענת מאיירס שבינה ובין ספנזי נכרת בשנת 2007 חוזה לפיו קיבלה מאיירס מספנזי זכות בלעדית לשיווק מוצריה בענף הרכב והמוסכים בישראל (להלן: " החוזה"). מאיירס טוענת שבמסגרת ההתקשרות בין הצדדים השקיעה מאמצים וממון רב להטמעת מכשיר המדידה בשוק הישראלי ואף בפיתוחו של מכשיר המדידה להרחבת טווח אפשרויות השימוש בו. בכתב התביעה נטען שבהתאם לחוזה היה על מאיירס לממן את התאמת מכשיר המדידה לשוק הישראלי. לצורך קיום חיוב זה היה על מאיירס בין היתר לתרגם ולכתוב תוכנות בעברית המתאימות לשוק הישראלי. נטען בנוסף בתביעה שעקב מאמצי מאיירס הפך מכשיר המדידה לדגם הנמכר ביותר בישראל. מאיירס רכשה מספנזי מכשירי מדידה בהיקף שבין 20,000 עד 30,000 אירו בשנה, כאשר החוזה התחדש מדי שנה באופן אוטומטי, מבלי שספזי העלתה כל טענה כנגד שירותי מאיירס והיקף מכירותיה. מאיירס טוענת שהתברר לה באקראי בשיחה עם לקוח שהנתבעת מספר 2 (להלן: " טכנוטייר") הצהירה בפני אותו לקוח שהיא היבואנית הבלעדית של ספנזי. פניות מאיירס לספנזי מחודש דצמבר 2012 לבירור העניין לא נענו על ידי ספנזי עד אשר ביום 1.2.2013 שלחה ספנזי למאיירס מכתב ובו הודעה לה על  ביטול החוזה תוך 3 חודשים. מאיירס טוענת בתביעתה שכל מעשי ספנזי מהווים הפרה של החוזה וכי בכריתת חוזה הבלעדיות עם טכנוטייר הפרה ספנזי את החוזה וכן את זכויות היוצרים השייכות למאיירס (סעיפים 41-42 לכתב התביעה). בסעיף 64 לכתב התביעה נטען: "הפרת זכויות יוצרים - נושא הפרות זכויות היוצרים הוא נושא משפטי שמחד הוא מהווה עילה בפני עצמה שאינה קשורה לחוזה הבלעדיות ומאידך הוא גם מהווה חלק מהפרת החוזה ע"י הנתבעות". נטען בהקשר זה בתביעה שספנזי שילמה למאיירס תשלום נוסף עבור התאמת המכשיר לשוק הישראלי ולשפה העברית ולמרות זאת מכרה ספנזי לטכנוטייר את מכשיר המדידה עם ההתאמות שנעשו בו על ידי מאיירס, תוך הפרת זכויות היוצרים שלה, שימוש במוניטין שלה והתעשרות על חשבונה. בכתב התביעה טענה נוספת שנטענה "לחילופין ובמצטבר" בדבר הפרת חובת הצדדים לחוזה סוכנות לנהוג בנאמנות, כקבוע בחוק חוזה סוכנות (סוכן מסחרי וספק) התשע"ב-2012. כנגד טכנוטייר נטען בכתב התביעה כי גרמה להפרת החוזה בין מאיירס לבין ספנזי וכי הייתה שותפה להפרת זכויות היוצרים שלה לפחות שלוש פעמים.

טענות הצדדים בתמצית

3.      לטענת ספנזי, מאיירס בחרה בתביעתה להתעלם ולהסתיר את הוראת סעיף 10 בחוזה שבינה ובין מאיירס הכוללת תניית שיפוט ייחודית, לפיה בית המשפט בפדואה שבאיטליה הוא בית המשפט המוסמך לדון בסכסוך והדין החל ביחסי הצדדים הוא הדין האיטלקי. ספנזי טוענת שעל בית המשפט לפעול על פי ההלכה הפסוקה המורה על כיבוד תניית שיפוט זר ולא לתת ידו להפרת החוזה על ידי מאיירס. עילות התביעה הן הפרת החוזה כנטען על ידי מאיירס, ולפיכך על מאיירס, הסומכת טענותיה על החוזה שבין הצדדים, לקיימו בעצמה בכל הנוגע לתניית השיפוט הקבועה בו.

4.      ספנזי טוענת בנוסף שכוונת הצדדים לחוזה על פי לשונו הברורה הייתה למנוע מספנזי להיגרר לכל הארצות שבהן היא משווקת את מוצריה באמצעות מפיצים, אלא להתדיין עמם במקרה של סכסוכים במקום מושבה שבאיטליה.

צירוף טכנוטייר כנתבעת נוספת בתביעה אינו יכול לשנות מתוצאה זו לפי הנטען, משמדובר בצירוף בעל דין באופן מלאכותי ועקר על מנת לעקוף את תניית השיפוט לאור חלקה הזניח, אם בכלל, של טכנוטייר באמור בכתב התביעה שרובו ככולו עוסק בטענות כנגד ספנזי. ממילא על פי ההלכה ניתן לפצל את הדיון בעניינן של הנתבעות. למעלה מן הצורך טוענת ספנזי כי הפורום הנאות לדון בתובענה הוא בית המשפט באיטליה, לאור הסכמת הצדדים על תחולת הדין האיטלקי על הסכסוך וציפייתם המשותפת של הצדדים שעניינם ידון בבית המשפט המוסמך באיטליה.

5.      לטענת מאיירס, תניית השיפוט הקבועה בחוזה אינה ייחודית, אלא מקבילה. בסעיף 10 לחוזה נקבע רק מיהו בית המשפט הכשיר, המתאים, המסוגל (competent"") לדון בסכסוך, אך לא נקבע שהוא היחיד. בסעיף 10 לחוזה נכתב above all others"" ומכאן שלא נשללה סמכותם של בתי משפט אחרים ויש סמכות מקבילה.  מאיירס טוענת בנוסף שעיקר הסכסוך נוגע להפרת זכויות היוצרים שאינו קשור כלל לחוזה וכי עילה זו מקנה סמכות ייחודית בארץ לבית המשפט המחוזי. לטענת מאיירס, התביעה הוגשה כנגד נתבעת ישראלית נוספת ולפיכך, ובאשר החוזה אינו חד משמעי לגבי תניית השיפוט, באשר רובו נוגע לעילה הנזיקית ולהפרת זכויות היוצרים, יש סמכות לבית המשפט לדון בתביעה.

6.      לטענת מאיירס, המקום הנאות לבירור התביעה הוא בישראל שבה נמצאים כל העדים שיעידו על העובדות שהתרחשו בארץ. הדין האיטלקי חל אם בכלל, רק על חלק התביעה הנוגע ליחסים החוזיים בין הצדדים, אך לא על הפרת זכויות היוצרים ועל הנתבעת הנוספת טכנוטייר. בטיעון בעל פה הוסיף ב"כ מאיירס שיש להחיל על הצדדים גם את חוק חוזה סוכנות (חוזה מסחרי וספק) התשע"ב-2012 שהנו קוגנטי  ויחול על הסכסוך אם התביעה תישמע בישראל.

לא מצאתי לנכון לפרט ולדון בטענות הצדדים ביחס להמצאה לספנזי באמצעות טכנוטייר לאור התוצאה אליה הגעתי כמפורט להלן.

דיון

7.      בסעיף 10 לחוזה נקבע:

"THE  CONTRACT  IS  REGULATED  BY  THE  ITALIAN  LAW  TO  WHICH  IT  MUST  BE REFERRED  IN  CASE  OF  CLAIM. THE  COMPETENT  COURT  FOR  ANY  KIND  OF DISPUTE,  ARISEN  FROM  THE  EXECUTION  OF  THE  PRESENT  AGREEMENT  THAT CANNOT  BE  RESOLVED  IN  A  FRIENDLY  WAY, WILL  BE  EXCLUSIVELY  ABOVE  ALL OTHERS, THAT OF PADUA, ITALY"

(ההדגשות לא במקור-ה.ע.)

לשון תניית השיפוט הזר מפורשת, חד משמעית ובלתי מסוייגת. המדובר בקביעת סמכות שיפוט בלבדית וייחודית לבית המשפט בפדואה איטליה תוך שלילת סמכותם של בתי המשפט האחרים. נוסח סעיף 10 לחוזה כולל ומקיף ומשתרע גם על הסכסוך נושא התביעה.

פרשנות ב"כ מאיירס את לשון החוזה תוך הישענות על  הביטויים "COMPETENT"  ו- ABOVE  ALL OTHERS"  " מנתקת ביטויים אלה מהקשרם הלשוני והתכני.

תכליתם  של ביטויים אלה היא קביעת בית המשפט היחיד שכשיר על פי הסכמת הצדדים לדון בסכסוכים ביניהם, ושלילת סמכות כל בית משפט אחר לדון בסכסוכים שבין הצדדים בנוגע לחוזה.

סעיף 10 לחוזה בין הצדדים מתייחס לדין החל על סכסוכי הצדדים לחוזה וקובע כי הוא הדין האיטלקי, ובנוסף קובע שבית המשפט בפדואה איטליה הוא בית המשפט הכשיר הייחודי לדון בכל סוג של מחלוקת המתעוררת מהוצאתו לפועל של החוזה. אין לקבל את הפרשנות המוצעת על ידי ב"כ מאיירס משהיא  מעקרת את משמעות מילותיו הברורות של החוזה מתוכנן הפשוט.

כוונתם הברורה של הצדדים העולה מהחוזה היא שספנזי, כספק עולמי של מוצרים בענף הרכב, תוכל להתדיין עם כל מפיציה במקום מושבה, ולא תאלץ להיגרר לכל ארצות תבל לבירור מחלוקות העלולות להתעורר במהלך ניהול עסקיה. ניתן להניח שתניית השיפוט נכללה במסגרת ההתקשרות בין הצדדים כחלק מהתנאים שנדרשו על ידי ספנזי. מאיירס הסכימה לכך ובעת הזו לא תוכל לחמוק מהסכמתה המחייבת והחד משמעית.